מאמרים > עורך או מערוך

להיכנס לדמות הכותב

על חשיבות העריכה ועל החשיבות שבבחירת עורך.

 

השאלה הראשונה ששואלים אותי יוצרים המעוניינים שאביא לדפוס את ספרם בהוצאה לאור שלי היא: "תוך כמה זמן הספר יראה אור?" תשובתי היא  תמיד: "זה תלוי בך!" פעמים רבות, יוצר, לאחר שסיים את עבודתו, חש מיצוי והוא מחפש להוציא את ספרו לאור בהקדם האפשרי. הוא מצידו שקד רבות על כתיבת ספרו: חשב, כתב, מחק, התייסר (או שלא) וכעט הגיע הזמן שהילד הזה יצא לאוויר העולם. אז כן, אפשר להוציא את הספר לאור "בנוהל קרב" חפוז, לבצע הגהה (ויש כאלו שגם את זה לא עושים) ומיד לגשת לעבודת הפקת הספר – עניין של לא יותר מחודש. השאלה כמובן האם זהו הצעד הנכון לעשות - לדלג על שלב העריכה.

עריכה למעשה נחלקת לשני חלקים עיקריים – עריכה ספרותית ועריכה לשונית. בעוד את העריכה הלשונית כמעט כל עורך לשוני יכול לעשות (למרות שגם כאן ישנם הבדלים ועל כך בכתבה נפרדת) עריכה ספרותית חייבת להיות ספציפית לכותב מסוים ואין דין עריכתו של עורך א' לעריכתו של עורך ב'. עורך טוב הוא מעיין שחקן הנכנס לדמות הכותב. הוא צריך לחוש אותו, את כוונותיו, את דרך חשיבתו ושם לנתב אותו. במקביל, על העורך להיות מראה ומעין עין שלישית לכותב שעד כה התחבט עם כתיבתו לבדו, או הראה את יצירתו למי ממכריו (על כך בכתבה נפרדת על היתרונות והחסרונות שב"לתת לחברים וקרובים לקרוא"). חשוב לציין, עורך שעשה עבודה נפלאה עם יוצר מסוים, אין זה בהכרח שיעשה את אותה עבודה עם כותב אחר ולכן חשוב לו ליוצר שימצא את החיבור הנכון עם העורך הנכון ואם אין כזה – אל לו להתפשר, אלא להמשיך ולחפש את אותו אחד שיתאים לצרכיו. עורך טוב, אמור לזהות את הנקודות החזקות והחלשות של הכותב ושם לשים את הדגש. לדוגמה: אם יוצר כתב ספר הרפתקאות והוא מפליא ביצירת מתח, אך כושל בניסיונותיו לטבל את הספר בהומור, על העורך להאיר ולהעיר לו בנושא. אולי יש לוותר על ההומור למרות הפיתוי, אולי לצמצם, או אולי לנסות ושפר. דוגמה נפוצה נוספת מופיעה בספרי ילדים. ישנם כותבים רבים שכתבו ספר על נושא מסוים כמו צחצוח שיניים, הכנת שיעורים, חברות וכו' שעל פניו נראה בנאלי ומשעמם - עוד אחד מני רבים כמותו. עורך טוב יזהה זאת ויכוון את הכותב לכוון יותר מקורי ומעניין. נקודה נוספת שעל הכותב לקחת בחשבון היא שלא כל מה שמובן לו, מתוך עולמו הפנימי ומסביבתו הקרובה, מובן גם לקורא הממוצע. רבים מהכותבים נוטים להשלים את תמונת נושא כתיבתם במוחם. להם, הסיטואציה עליה כתבו נראית ברורה ומובנת בעוד לקורא הנתקל בה לראשונה ואינו מגיע עם "בנק ידע" כמו של הכותב הסיטואציה אינה מובנת כלל וכלל. גם כאן זהו תפקידו של העורך. להיות נציגו של "האדם הסביר" למול הכותב. זה שיעיר אם קטע זה או אחר אינו נהיר. נכון, ישנם כותבים החשים שבעת העריכה "קוצצים להם את הכנפיים", ומה פתאום להוריד או לשנות דווקא קטע מסוים, שהרי זה "הקטע הכי טוב בספר," אבל בזה טמון כל הסוד של ספר מצליח. כזה שמדבר לקהל הקוראים ולא מוצא חן רק בעיני הכותב ואולי כמה ממרעיו. מיותר לציין שלא פעם מדובר בעניין של אגו והאגו כידוע הוא אויב לא קטן. יש כמובן גם דוגמאות הפוכות. מצבים בהם הכותב לא כל-כך בטוח בטיב כתיבתו ועל העורך לעודד, לתמוך ולתת לו את התחושה שהוא בכוון הנכון.

לסיכום: לגבי רבים מהכותבים ספרם הראשון הוא גם ספרם האחרון. כוון שבהוצאת ספר לאור כלולה השקעה רבה, הן יצירתית, הן נפשית והן כספית – אל תבזבזו את הצ'אנס שלקחתם. תנו לעצמכם הזדמנות להוציא מתוככם את המיטב. עורך טוב ידע לעשות זאת.