מאמרים > משמעותה של הלמידה המשמעותית

משמעות הלמידה המשמעתית

 

מאת: עמרי בר-לב

 

לאחרונה אנו מרבים לשמוע ברדיו פרסומים על למידה משמעותית ועל כך שכולנו אמורים כרגע להתעורר.

מתעוררת השאלה את מי כאן מנסים להעיר ומהיכן הגיע ההארה שעכשיו זה הזמן להתעורר?

סביר להניח שידו של משרד החינוך בקמפיין הנ"ל, אך רבים, גם כאלו השייכים למשרד החינוך, לא הצליחו להבין בדיוק מה הייתה כוונת המשורר בפרסום זה. כעיקרון, סביר להניח שהכוונה היא לכך, שהגיע הזמן לשנות את מבנה הלימודים של ילדנו, אבל אף אחד לא אומר לנו איך ולמה זה צריך להיעשות מעל גלי האתר ולא בתיקון המערכת כולה. האם הצפייה היא שכל מנהל ומנהל בבית ספרו "יתעורר" וימציא את עצמו או בית ספרו מחדש, כפי שהוא חושב שצריכה להיות למידה משמעותית? ומה עם הנחיות בסיסיות? בשנה שעברה שניתנה הוראה לבתי הספר לתגבר את לימודי המורשת. הוראה מבורכת לטעמי, אך מעט בעייתית. מורים רבים שאין להם הכשרה בלמודי מורשת התבקשו למלא את המשימה הנ"ל. מן הסתם רבים קטרו. שמעתי כמה וכמה תלונות כמו:  "אני לא מבינה בזה", "זה חומר משעמם", "מה פתאום תקעו לנו את זה", וכו'. אז דבר ראשון, מורשת יכול להיות חומר מרתק ודבר שני,. צריך לדעת איך מלמדים אותו בצורה מעניינת על מנת שיקיים את ייעודו ולא יהיה בבחינת עובר אורח במוחם של ילדינו. כלומר, אם אני מבין היטב את קריאת  משרד החינוך ללמידה משמעותית, "פה קבור הכלב". הסבר, תן דוגמאות ואפשרויות, הכשר, למד. מורים שבמשך שנים רבות התרגלו ללמד בשיטת דחיסת החומר (בהיסטוריה למשל) ולא ישנו את הרגליהם להיום למחר, גם אם תשים ליד אזנם עשרה שעונים מעוררים. מורים שהתרגלו שנים רבות לעבוד בשיטת כיבוי השריפות ובשיטת האיקס, כלומר לשים איקס על לימוד נושא מסוים "שהונחת מלמעלה". למידה משמעותית מבחינתי, היא  למידה לעומק ולא למידה לאורך, כלומר להעמיק בנושא מסוים ולא להפציץ את התלמידים בעשרות תאריכים ושמות שדקה לאחר הבחינה נשכחים (אם בכלל היו קיימים בזיכרון ולא על גבי "שליף"). שיטת הלמידה הנהוגה כיום, בעיקר בתחומים ה"הומנים", כמו ספרות, היסטוריה, מורשת, לשון וכו', מזכירה לי את הטיולים של "מר ישראלי" בשנות השבעים והשמונים, עת היה נהוג לצאת ל"אירופה בעשרה ימים". חטוף מה שיותר בכמה שפחות. כיום כבר יודעים משרדי הטיולים שזה לא עובד. החוויה היא לא הריצה אלא בהפנמה. למידה משמעותית היא בדיוק זה! פחות חומר ויותר עומק, כי בסופו של דבר המעט חודר בעוד ההרבה מתפוגג. אנחנו, בחינוך בחיוך מעדיפים כמובן את הדרך החוויתית/ ההומוריסטית, אך גם סרט טוב, הרצאה מעניינת, מפגש מרתק יהיו הרבה יותר אפקטיביים מעשרות שעות ברברת חלולה מתוכן ורוויה בפרטים לא רלוונטיים לחיים ובכלל. לכן, במקום לקרוא לקמפיין של משרד החינוך לימוד משמעותי, היה עדיף אם היו קוראים לו לימוד חוויתי.

כי חשוב ללמוד וחשוב לחייך אבל הכי חשוב זה ללמוד עם חיוך.