מאמרים > כמה לשונות לעריכה לשונית.

במאמר עורך או מערוך, דנתי בסוגיית חשיבות זהותו של העורך הספרותי וחשיבות ה"חיבור" בינו לבין הסופר. במאמר ההוא גם ציינתי את העובדה, שאת העריכה הלשונית בספר מסוים, יכול לבצע כמעט כל עורך ו/או מי שהשפה העברית שגורה בפיו. יחד עם זאת סייגתי את הכתוב בכך שבכל זאת ישנם מספר הבדלים בין העורכים ועל-כך במאמר הנ"ל.
תפקידו של העורך הלשוני בהוצאה לאור, הוא לבדוק שהשפה בה נכתב הספר היא תקנית. שחלילה הספר לא יודפס עם שגיאות לשוניות, תחביריות או דקדוקיות – וזה קורה הרבה. העורך הלשוני צריך לבצע עבודתו הן ברמת המילה, כלומר לבדוק שהמילה המופיעה בספר כתובה ללא טעות ושלא ייכתב חלילה: "כל העט הוא כותב בעת" במקום "כל העת הוא כותב בעט", והן ברמת המשפט, דהיינו שהמשפט הכתוב יהיה כנהוג בכתיבה ולא כנהוג בדיבור. כותבים רבים, בעיקר כאלו בתחילת דרכם, נוטים לכתוב את מחשבותיהם כפי שהיו מספרים זאת לחבריהם. לא פעם אני נתקל בחומר המועבר להוצאה לאור במשפטים כגון: "נכנסתי הביתה וראיתי את אשתי שעמדה להתפוצץ מרוב עצבים עלי", או: "היא הפעילה עליו לחץ שסוף סוף יסתפר ובסוף הוא הסכים." אגב, כתבי עיתונות רבים לוקים "במחלה" הנ"ל. הם יודעים להביא סיפור טוב, אך לוקים בכתיבתו בצורה בהירה ותקנית. כנ"ל לגבי שחקני כדורגל, סלבריטאים וכו', המתבקשים לכתוב טור כזה או אחר. אם בזמן שקראתם את טורם שפת הקריאה לא התאימה לכם לשפת/ סגנון דיבורו של הכותב אין זה מקרי. החומר עבר עריכה לשונית ועיבוד לשפת הכתיבה.העורך (או העורכת כמובן, עניין של נוחות כתיבה ותו לא) הלשוני, צריך לדעת מיהו הכותב ובהתאם לתקן וכאן בדיוק המקום בו ניתן למצוא הבדלים בין עורך אחד למשנהו. עורך "רגיל", יערוך ע"פ הכללים הנהוגים ותו לא ואילו עורך לשוני טוב, יצליח להתאים את תיקוניו בהתאם לכותב. באותם מקומות שתתאפשר לו להחליף מילה שגויה בכמה מילים נרדפות, יעדיף זה את אותה מילה המתאימה ביותר לכותב. הקפדה זו חשובה על-מנת לשמור על הגיון שחלילה לא יראה כאילו אדם עילג הפך בין לילה לבלשן ומרצה באוניברסיטה נסע בזמן עד היותו ילד בן תשע. ישנם כמובן מקרים בהם שפה עילגת/ משובשת עדיף שתישאר כמו שהיא וזה בעיקר בשני מצבים: א. הכתוב הוא ציטוט של דובר מסוים שזו שפתו. ב. כאשר הסלנג הוא ביטוי שגור בפי כל ושינויו עלול לבלבל את הקורא. דוגמה טובה לכך, אירעה בעת עריכת ספרי הראשון: "מתחת לחגורה" ,שהיה ספר בדיחות וקטעי הומור פרועים. באחת המקרים כתבתי "היפיפייה הנרדמת" והעורך הלשוני תיקן ל"היפיפייה הנמה". נכון, מבחינה תחבירית הוא צדק. המילה נרדמת מבטא תהליך עכשווי ואילו המילה נמה מבטאת מצב עכשווי שייתכן והיה גם קודם לכן (ובמקרה של נסיכתנו, מדובר במצב בן מאה שנה) אבל בינינו, מי מדבר כך? סביר להניח שרבים היו חושבים ש"הנסיכה הנמה" זו שגיאה, או שכלל לא היו מבינים במי מדובר. בקיצור, התיקון רק היה מקלקל. לכן, בבואנו לבחור עורך לשוני לספר, חשוב שהלה "ילמד" את שפתו של הכותב. כשמדובר במאמר מדעי, פוליטי, חברתי, רפואי וכו', שפת המחבר אינה חשובה, אלא רק תקינות השפה. אף כי כל משפט ניתן לכתוב בכמה וכמה אופנים, הדבר החשוב במקרה הנ"ל הוא העברת התוכן. בכתיבה ספרותית המצב שונה. כאן סגנון הכתיבה והמילים הנבחרות הם חלק בלתי נפרד מהסיפור. לסיכום אומר, אף כי את רוב העבודה אמור לעשות העורך הספרותי, הן מבחינת הסגנון והן מבחינת מבנה הסיפור, על העורך הלשוני להתאים עצמו לכותב. הוא אמנם צריך לפעול בהתאם לכללים התחביריים, אך בתוך המסגרת הזו עליו להישאר נאמן למקור.